<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"ו</h1>
<h2>דף כח:</h2>
כבר ביארנו שעד מפי [עד] (אחר) מפי עבד מפי שפחה מפי קרובים נאמנים במה דברים אמורים ששמע מפי בן דעת מת פלוני אבל שמע מפי שוטה או קטן אין סומכין על דבריהם. שמע מפי התינוקות שאמרו עכשיו באנו מהספידו של פלוני כך וכך ספדנים היו שם ופלוני חכם עלה אחר מטתו כך וכך עשה במטתו על פי הדברים האילה וכיוצא בהם מעיד על פיו ומשיאין אשתו. ישראל שאמר הרגתי את פלוני הרי אשתו תנשא עליו ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע הרי העיד שמת. כבר ביארנו שגוי מסיח לפי תומו משיאין על פיו כיצד הרי הגוי מסיח ואומר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה כמה טובה עשה עמי או כשגוי מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת ותמיהני לדבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים אילו שהם מראים שאין כונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מפי גוי מסיח לפי תומו מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו במה דברים אמורים כשלא היה שם אמתלא [בעדות] (בדיבור) הגוי אבל הייתה שם אמתלא לא שמא לא יתכוין אלא לדבר אחר כגון שאמר לאחד עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי את פלוני אין זה מסיח לפי תומו שכונתו להטיל אימה על זה. וכן אם שמע מערכאות של גוים הרגנו את פלוני אין נאמנים שהן מחזיקין עצמם בכזב כדי להטיל אימה וכן כל [כיוצא] כדברים אילו. ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהן אין מעידין עליו שאיפשר שלא יאכלוהו, נפל לחפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש או לתוך יורה (אחת) [רותחת] של יין או שמן או שנשחט בו רוב הסימנים שאי איפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אילו מעידין עליו. ראוהו צלוב והעוף אוכל בו אע"פ שדיקרוהו או ירו בו חצים אינו מעיד עליו שמת, ואם ראו העוף אוכל במקום שהנשמה יוצאה בנטילתו כגון מראשו [או כגון מוחו] או לבו או בני מעיין הרי זה מעידין עליו שמת, עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או ראיתיו במפולת או שטבע בים הגדול שמת וכיוצא כאלה דברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנחנו יודעים פלוני הידוע הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת, יצא ישראל וגוי למקום אחד ובא גוי והסיח לפי תומו ואמר איש פלוני שיצא עמי מכאן (עמי) מת משיאין אשתו אע"פ שאין הגוי יודע אותו האיש והוא שאומר קברתיו, עכ"ל המימוני (הלכות גירושין פי"ג).
<h2>דף פט:</h2>
שלא יחזיר המגרש אשתו משנשאת לאחר כדכתיב (דברים כ"ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו', ובין מן האירוסין ובין מן הנשואין כחכמים (יבמות דף י"א)א) וכן כיוצא כזה אשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת בעלה בעד אחד ונישאת ואחר כך בא בעלה דאמרינן (יבמות דף פ"ז) תצא מזה ומזה, וכן אם נתגרשה בגט פסול ונישאת, ודווקא נישאת אבל נתקדשה מותרת להחזיר לו, וכן אם נישאת על פי עדים ונמצאו שקרים, ועד אחד נאמן בין באשה בין איש בין ביבמה אפילו עבד ואשהב) חוץ מצרתה ויבמתה וכלתה וחמותה ובת בעלה, וגוי נאמן מסיח לפי תומו, והיא עצמה נאמנת היכא דלא שייך למימר דאמרי בדדמי כגון מת בעלי במלחמהג). ואשה שזינתה תחת בעלה בעדים או שלא בעדים אסורה עליו אם קינא לה ונסתרה, ושמא הלכה כמאן דאמר (סוטה ב') קינוי על פי עצמו ולכך יזהר אדם שלא יאמר לאשתו אפילו בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני שמא תסתתר ותהא אסורה לו ולא יוכל לגרשה בעל כרחה מפני תקנת רבינו גרשום ותהא עמו באיסורה). א)0פסק האלפס דגרושה שזינתה לאחר שנתגרשה מותרת לחזור לבעלה הראשון, מאי טעמא אישות כתיב בה [עכ"ל. וכן] כתב אבי העזרי נראה לי כדבריו דלא מוקמינן קרא דאחרי הוטמאה אלא בסוטה הנסתרת והיינו שזינתה תחת בעלה, (לס"ג) [מרדכי (יבמות סי' ב')]. ב)0אמרינן התם בפרק האשה שהלכה (דף קי"ז) אמר רב נחמן באת אשתו לבית דין ואמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין דאדעתא דכתובה אתאי, ומסופק שם באמרה שני דברים מת בעלי ותנו לי כתובתי מהו, עכ"ל. [אפילו עד מפי עד מפי שפחה מפי קרובים נאמנים, עכ"ל תוספות. משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקרי, עכ"ל פרק האשה שלום (דף קט"ז)]. ג)0ועד אחד במלחמה בעיא היא ולא איפשט ופסק רב אלפס שאין מועיל אלא אם כן אמר מת וקברתיו שזהו עדות ברור ואם לא אמר כן אף שני עדים אינם נאמנים, וכתב רבינו משה (הלכות גירושין פ' י"ג ה"ב) אינה נאמנת לומר מת במלחמה אף בקברתיו (ו)אם המלחמה ידועה גרסינן בירושלמי (יבמות פרק ט"ו ה"א) עד אחד [אומר] מת במלחמה מהו ומסיק דמעשה בא לפני ר' אמי ואמר אם נשאת לא תצא ואם לא נשאת לא תינשא, עכ"ל בפרק האשה, ס"ג. ד)0[עבד רבינו תם מעשה ביהודית שנשתמדה ולקחה גוי להיות לו לאשה ונתגיירו והתיר רבינו תם להיות לה לאיש אע"ג דתרי נטמאה כתיב אחד לבעל ואחד לבועל דאין (עמה) [ערוה] לגוי וראייתו מאסתר דפרהסיא הוה [וכו'], ולא נראה דהא אמרינן מזנה על יד גוי ואם כן יש ערוה לגוי, עכ"ל בסוף פרק בן סורר ומורה בתוספות (סנהדרין דף ע"ד ד"ה והא)]. ה)0תו' מס"ג. ואם לא קינא לה ונסתרה אינה נאסרת על בעלה, ופסק רבינו חננאל (מכות דף ז') שנאסרה לבעלה משעת שיראו עדים שמתנהגים זה עם זה דבוקים במחבואות כמנאפים, ואין צריך שיראו שיכניס כמכחול בשפופרת. הג', אבל משישמעו אותן מנאפים לא שמענו כי מה שמיעה שייכת במנאפים כך פירש הר"ם, עכ"ל המרדכי (יבמות סי' ט"ו). אבל בסתירה לבד אינה נאסרת כאשר ביארנו. גרסינן בפרק ארוסה במסכת סוטה (דף כ"ז) אשה מזנה בניה כשירים רוב בעילות אחר הבעל.
